כצמן מיכאל נ' חברת השמירה בע"מ

פסק דין

1.התביעה שלפנינו עניינה עתירתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים, גמול עבודה בשעות נוספות, תוספת וותק, פדיון ימי חופשה, פדיון דמי חגים, דמי ביגוד, החזר הוצאות נסיעה, דמי נעליים, פיצוי בגין אי מתן חופש שבועי, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה, פיצוי בגין הפסד ביטוח לאומי והפסד מיסוי ופיצויים בגין הפרת חוזה ועגמת נפש.

להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

2.התובע עבד אצל הנתבעת במתן שירותי שמירה ואבטחה כעובד שעתי החל מיום 13.1.99 ועד לסוף חודש אפריל 2007 (עד ליום 26.4.07 לטענת התובע ועד ליום 29.4.07 לטענת הנתבעת).

3.הנתבעת הינה חברה בע"מ.

4.בחודש ינואר 2007 הופקד במשכורתו של התובע באופן חד צדדי סך של 16,808 ש"ח ברוטו כפיצוי בגין חלק המעביד בהפרשות לקרן פנסיה וסך של 12,290 ש"ח ברוטו בגין הפרשי שעות נוספות (כולל תשלום בגין שעות נוספות שבת וחג).

5.ביום 20.5.07 התפטר התובע מעבודתו, כשהצדדים חלוקים באם התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים.

6.ביום 27.5.07 שלחה הנתבעת לתובע מכתב ובו הציעה לו לחזור לעבודה ולברר טענותיו.

טענות הצדדים

7.לטענת התובע, הוא עבד כשומר בבניין בית נטע, במשך משמרות ארוכות שהגיעו לעיתים ל- 16 שעות עבודה, מבלי שקיבל תוספת עבור עבודה בשעות נוספות, מבלי ששולמו לו זכויות סוציאליות ומבלי שניתן לו יום חופש שבועי במשך קרוב לשנתיים.

התובע טען כי בחודש מרץ 2006 הוא חלה, נאלץ להיעדר מעבודתו וכן קיבל אישור שלא לעבוד בעבודת לילה כשבהמשך אף הוגבלה עבודתו ל- 8 שעות עבודה ביום.

לטענת התובע, בחודש 3/06 הוא פנה לנתבעת בבקשה לקבלת פדיון ימי חופשה. בחודש 4/06 פנה שוב בדרישה לקבלת זכויות שונות וכך גם בחודשים 7-9/06 תוך שהתריע על פגיעה והרעה בתנאי עבודתו.

ביום 21.9.06 הוא נפגש עם סמנכ"ל לתנאי עבודה ועם מנהל סניף תל אביב להסדרת תנאי העסקתו, אולם לטענתו, הפגישה לא נשאה כל פרי ולאחר הפגישה פנה בהתראות נוספות לנתבעת בטרם נקיטת צעדים.

התובע טוען כי ביום 1.1.07 החלה הנתבעת לנקוט בפעולות המציגות אותו כמפר משמעת, הוציאה מכתב בו טענה לאיחורים לעבודה וכן הפעילה עליו לחצים לפני פגישות עם גורמים בנתבעת לשם בדיקת זכויותיו.

התובע טען כי ממועד זה ואילך הוא נדרש לפנות בכתב בבקשות לקבלת חופש בניגוד לעבר ואף נאסר על עובדים להחליף עמו משמרות, והכל מתוך מטרה ברורה לייאש אותו.

התובע המשיך בפניותיו לנתבעת בהן הלין על פגיעה מתמשכת בזכויותיו ואף פנה למעסיקו בפועל בבקשה להתערבות בעניין.

התובע טען כי ביום 18.3.07 ביקש לצאת לחופש בין התאריכים 16.4.07 – 23.4.07 ובסופו של דבר, לאחר הערמת קשיים, אושרה לו חופשה עד ליום 21.4.07. לטענתו, במהלך החופשה התברר לו כי ניתנה הוראה ליתר השומרים לא לאפשר לו להיכנס למקום העבודה.

עם חזרתו, ביום 26.4.07, הודיע לו מר קוזלובסקי, מנהל אזורי בנתבעת, כי הוא משובץ למקום עבודה אחר בטיעון של רענון כח אדם וביום למחרת השיב התובע לנתבעת כי הוא דוחה את דרישתה לשיבוצו מחדש וטען כי הוא רואה בכך מהלך מכוון לפגיעה בזכויותיו בשל עמידתו על זכויותיו.

התובע טען כי ביום 17.5.07 לאחר פניות נוספות מצידו ולאחר שפגישה שקבע עם סמנכ"ל החברה נדחתה מספר פעמים, נפגש התובע עם מר שלום בר ובפגישה נאמר לו כי שולמו לו כל זכויותיו והוצע לו תשלום של מחצית פיצויי הפיטורים לסיום המחלוקות בין הצדדים.

לטענת התובע, הואיל והנתבעת סירבה להחזירו למקום עבודתו הקודם והואיל ולא שילמה לו את מלוא זכויותיו אותן דרש במשך שנים, הוא נאלץ להתפטר בדין מפוטר והוא עשה כן ביום 20.5.07, כשביום 24.5.07 החזיר את המדים והציוד שקיבל.